פסק-דין חלקי בתיק ת"א 12052/06

ביחסי התובעת והנתבעת 1

השאלות העומדות להכרעה בגדרי פסק דין חלקי זה, הן ראשית, אם נתונה לתובעת הזכות לבטל את שטר הקבלה והשחרור עליו חתמה ביום 21.7.03, בשל פגם שנפל בכריתתו; ושנית, בהנחה כי המענה לשאלה הראשונה הוא בחיוב, האם רשאית התובעת לתבוע מן הנתבעת 1 את יתרת תגמולי הביטוח המגיעים לה (לשיטתה), מחמת אובדן מטענה בשל טביעתה של הספינה שהובילה אותו.

עיקרי העובדות והטענות

1.         התובעת עוסקת ביבוא ובשיווק מוצרי בנייה. בחודש פברואר 2002, רכשה התובעת מן הנתבעת 1, פוליסה לביטוח המטענים המיובאים על ידי התובעת לישראל. בסיס תגמולי הביטוח הוא ערך הטובין CIF בתוספת 20% (ראו סעיף 4 לפוליסת הביטוח - נספח ב' לכתב התביעה). הפוליסה היא פוליסה פתוחה (על ההבדלים בינה לבין פוליסה שוטפת, ראו כ' חכם אהרון ביטוח ימי ותביעות (מהדורה ששית, 1998) 247 - 251). היא מכסה מטענים השייכים לתובעת ובלבד שהתובעת מסרה הצהרה אודותיהם ואודות שווים לצורך הביטוח, ושילמה את דמי הביטוח הנגזרים מהצהרתה. התובעת אכן דיווחה לנתבעת 2 על שווי המטענים לצורך ביטוחם מעת לעת ואף שילמה את דמי הביטוח.

2.         בחודש פברואר 2003, נשלח אל התובעת מטען של מחיצות גבס מספרד. על פי חשבון הספק (נספח ג' לכתב התביעה), ערכו של המטען (CFR אשדוד) היה 77,699.28 דולר ארה"ב (להלן - דולר). המטען הובל באנייה הטורקית Kemel Okan מנמל ברצלונה לנמל אשדוד. דא עקא, האנייה המובילה טבעה מול חופי אשדוד. מטעניה אבדו וביניהם מטענה של התובעת. עובר לטביעה, דיווחה התובעת לנתבעת 2 (במועד) אודות המטען. התובעת ציינה כי סכום חשבון הספק הוא 77,699 דולר. היא לא ציינה מהו סכום הביטוח (ראו נספח ד' לכתב התביעה). היא שילמה דמי ביטוח בהתאם, קרי: בסכום הנגזר משוויו הנ"ל של המטען (77,699 דולר), ללא תוספת של 20% (היינו: 15,539 דולר).

3.         תגמולי הביטוח ששולמו לתובעת היו 77,499 דולר (בניכוי דמי טיפול שגבתה הנתבעת 2). סכום זה כלל רק את שווי המטען. הוא לא כלל את הסכום הנוסף של 20%, היינו: 15,539 דולר. זאת, מן הטעם שהתובעת לא שילמה דמי ביטוח בגין הסכום הנוסף של 20%. התובעת הבהירה כי כבר מתחילת הדרך (היינו: מחודש פברואר 2002) שילמה היא את מלוא דמי הביטוח שנדרשו הימנה בקשר למטענים וכי ככל שלא נדרשו דמי ביטוח נוספים, נבע הדבר מרשלנות הנתבעות.

4.         תגמולי הביטוח שולמו לתובעת בשני תשלומים. הראשון - בסך של 30,000 דולר - ביום 10.6.03 (נספח ו' לתצהיר מר ג' שפירא מטעם הנתבעת 1); השני - בסך של 46,624 דולר - ביום 27.7.03 (נספח ט' לתצהיר הנ"ל). בין שני מועדים אלה, חתמה התובעת על מסמך שכותרתו היא Receipt, Discharge and Subrogation (נספח ו' לכתב התביעה. להלן: כתב הקבלה). מסמך זה נחתם ביום 21.7.03. נאמר בו, בין היתר, כדלקמן: 

"We Judea Import Export Ltd. hereby acknowledge receipt from Securitas Insurance Brokers Ltd. ... the sum of  US$77,499 ... in full, and final settlement, satisfaction and discharge of the company's liability in respect of total loss."

5.         כשנתיים וחצי לאחר מכן, לאמור ביום 14.6.05, פנה בא כוח התובעת אל סקוריטס סוכנות ביטוח בע"מ וכן אל הנתבעת 2 במכתב בו נטען כי כתב הקבלה אינו תקף. המכתב כלל אף דרישה לתשלום תגמולי הביטוח הנותרים (היינו: 15,539 דולר). ב"כ הנתבעת 2 השיב למכתב זה (בשם שתי הנמענות) ביום 29.6.05 וב"כ התובעת השיב למכתב התשובה ביום 24.7.05. אין צריך לומר כי דרישת התובעת לא נענתה. על כן, הוגשה התובענה דנן ביום 15.1.06.

6.         בכתב התביעה טענה התובעת כי הייתה זקוקה לכספי הביטוח והיא "... חוייבה לחתום על שטר קבלה ושחרור המתייחסים לנתבעים 1 (כך במקור. מ' י') בלבד, כתנאי לקבלת הפיצוי החלקי, שניתן לה, כאמור, ואולם, בנסיבות העניין ונוכח אי ידיעתה של התובעת את משמעותם של הדברים ו/או אי מתן הסברים על ידי הנתבעים ו/או מי מהם, אין תוקף לחתימה של התובעת על שטר הקבלה והשחרור" (סעיף 14 לכתב התביעה).

7.         התובעת עתרה אפוא לחיוב הנתבעת 1 בתשלום יתרת תגמולי הביטוח. הנחת היסוד של התובעת, המובלעת בתובענה, היא כי התובעת זכאית לבטל את כתב הקבלה מחמת פגמים שנפלו בכריתתו, שאם לא כן - עומד כתב הקבלה לרועץ בפני התובענה. יש לראות אפוא את התובענה ככוללת הצהרה (גם אם סמוייה ובין השיטין) בדבר צדקת ביטול כתב הקבלה. התובענה הופנתה, כזכור, אף כלפי הנתבעת 2 (סוכנת הביטוח). התובעת טוענת כי הטעמים המרכזיים לחיוב הנתבעות בתשלום יתרת תגמולי הביטוח, הם כדלקמן: הנתבעות (או מי מהן) הפרו את חוזה הביטוח; הציגו כלפי התובעת מצג שווא כאילו היא מבוטחת בביטוח המזכה אותה בפיצוי בשיעור של CIF + 20%; נהגו בחוסר תום לב בקיום חוזה הביטוח; התרשלו בגביית דמי הביטוח; נמנעו ממתן הודעה לתובעת מבעוד מועד על כך שדיווחי התובעת אודות שווי המטענים לצורך הביטוח, מהם נגזרים דמי הביטוח שמשלמת התובעת, אינם נכונים ואינם מקנים לתובעת את הפיצוי המלא בגין כל מרכיבי הפוליסה.

8.         הנתבעת 1 העלתה בכתב הגנתה שתי טענות מקדמיות, כדלקמן:

(א)  עובר לחתימה על כתב הקבלה או לאחר מכן, לא השמיעה התובעת טענה כלשהי בדבר פגם בהתקשרות; התובעת לא חוייבה לחתום על כתב הקבלה ולא הופעל עליה לחץ כלשהו. התוצאה המתחייבת מכך היא דחיית התובענה כלפי הנתבעת 1, שכן טיעוני התובעת בכתב התביעה, אין בהם כדי לבטל את כתב הקבלה. יתר על כן: התובעת ויתרה במודע על סכום הפיצוי הנוסף לו היא טוענת;

(ב)   התובעת השתהתה בהגשת התובענה, שכן מקרה הביטוח אירע בחודש פברואר 2003, תגמולי הביטוח שולמו לתובעת בחודשים יוני ויולי 2003 ואילו התובענה הוגשה בחודש ינואר 2006.

9.         הנתבעת 1 העלתה טיעונים אף לעיצומה של תובענה. מטיעונים אלה עולה כי התובעת הגישה 24 דיווחים אודות המטענים שחפצה בביטוחם ושילמה דמי ביטוח בהתאם לדיווחיה. התובעת ידעה כי בסיס הביטוח - וממילא בסיס דמי הביטוח שהיא חבה בתשלומם - הוא CIF + 20%. חרף זאת, בחרה היא לדווח ולשלם על בסיס CIF בלבד. התובעת אף לא העלתה כל טענה בדבר גובה דמי הביטוח או דרך חישובם. מכאן, שאין היא רשאית להישמע בטענה כלשהי עתה, לאחר שבחרה לדווח על שווי המטען CIF ולא על בסיס CIF + 20%.

10.    בכתב תשובתה, טענה התובעת כי על פי הפוליסה, היה על הנתבעת 1 לבטחה על פי שווי כל מטען CIF בתוספת 20%. העובדה כי התובעת נדרשה לדווח על שווי המטען, אינה גורעת מחובת הנתבעת 1 לבטח על פי השווי האמור בצירוף 20%. 

המסגרת הדיונית

11.    הנתבעת 1 הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף (בש"א 166821/06). התובעת הגיבה לבקשה והנתבעת 1 השיבה לתגובה (פירוט הטיעונים מובא להלן בסעיף 13). בישיבת 30.11.06, הוסכם כי עובר להכרעה בבקשה, יוגשו תצהירי עדויות ראשיות. בישיבה הנוספת, שקויימה לאחר הגשת התצהירים, הסכימו פרקליטי התובעת והנתבעת 1 לוותר איש על חקירת מצהירי חברו והודיעו כי הם מסתפקים - לצורך ההכרעה - בטיעוניהם בבש"א 166821/06 הנ"ל. החלטתי כי אראה את הנטען בבש"א 166821/06 כסיכומים בכתב.

12.    מטעם התובעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של מר שמעון אביטל, מנהל הכספים של התובעת וכן חוות דעת מומחה (מר נחום כספי), אודות שאלת זכאותה של התובעת לקבלת פיצוי לפי הערך המוסכם בפוליסה (CIF + 20%).

הנתבעת 1 הגישה תצהיר עדות ראשית של מר גבי שפירא, המשמש מנכ"ל של סקוריטס סוכנות ביטוח בע"מ.